ב"ה, י"ד שבט תשכ"א, טבריא
יקרת ליבי, מר ז.שזר, שזכה לראות עין בעין אמיתת נקודת האמת, אשרי לו. שלום רב.
הוי גיוואלד, מען שלאפט, ביז ווען נאך וועט מען שלאפין {אהה, העולם ישנים, עד מתי נישן עוד}. צריכין להתחזק ברצונות וכיסופין טובים בהתחזקות גדול ועקשנות עצום, לחטוף איזה טוב כל מה שנוכל מעט או הרבה, כתרנגול המנקר באשפה איזה חלק מגרעין. ואף על פי שפגמנו כמ שפגמנו, ומעשינו הם כמו שהם, ונעשה עימנו מה שנעשה, וחותרים עלינו מאד בכל יום להפילנו לגמרי חס ושלום, אף על פי כן מים רבים לא ישטפו את הנקודות טובות שזכינו לחטוף בזה הצל עובר, כי הכל גנוז וצפון וחתום ומשומר אצל הצדיק הראש בית האמיתי, ובכוחו הגדול יש לנו תקוה שיתהפך הכל לטובה, על ידי התגלות ים החכמה של הצדיק המכניס בליבנו ידיעת האמונה הקדושה, ומגלה אור אלקותו יתברך.
רבינו ז"ל הזהיר באזהרה יתרה בכמה לשונות שיכריח האדם את עצמו בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד, ולהתגבר עצמו ביותר בשמחה כל כך עד שיחטוף את היגון והאנחה שהם כל המרה שחורה והעצבות יחטוף אותם ויכניסם לתוך השמחה בעל כרחם, עד שיהפוך היגון ואנחה לשמחה. כי דייקא על ידי מה שהבעל דבר מכניס בליבו יגון ואנחה ומרה שחורה, על ידי זה דייקא יהיה שמח מאד, כי יאמר בליבו אף על פי שאני רחוק כל כך מה' יתברך אף על פי כן אני מזרע ישראל ולא עשני גוי, ואני זוכה לפעמים לעשות איזה נקודות טובות ואיזה מצוות ודברים טובים, ואדרבא זהו עיקר שמחתי שמרוחק כמוני יזכה גם כן לעשות איזה מצוות שכל ישראל מקיימין. ומי שמתגבר את עצמו עד שבא לשמחה כזאת, עד שמהפך כל היגון ואנחה לשמחה הוא דבר גדול מאד, ומזה נעשה שעשועים גדולים מאד מאד למעלה למעלה בכל העולמות!
טוב להרגיל עצמו לפעמים לנגן איזה ניגונים של שמחה להחיות ולשמח את עצמו, כי עיקר ההתקרבות לה' יתברך בפרט התקרבות הרחוקים הצריכים לשוב, הוא רק על ידי בחינת עשרה מיני נגינה שהוא בחינת כלליות השמחה כנזכר לעיל, כמובן בדברי רבינו ז"ל בהמעשה הנוראה והנפלאה אשר לא נשמע כזאת מימות עולם, היא המעשה הנוראה האחרונה של השבעה בעטלירס, ושם בהמעשה של יום השישי במה שהתפאר הבעטלר שהיה בלא ידיים נגד כל אחד שהתפאר בהכוח שיש לו בידיו, ובסוף מבואר שהבעטלר התפאר כנגד כולם, כי כולם אף על פי שהיו גדולים במעלה מופלגת מאד מאד, והיה לכל אחד ואחד כוח נפלא ונורא בידיו מה שלא נמצא כזאת אפילו לחד בדרא כי אם ליחידי גדולי צדיקים נפלאים שהיו חידושים מיוחדים בכמה וכמה דורות. כגון, שאחד התפאר שיכול להוציא החיצים בידיו אפילו לאחר שזרקו את החץ, ולאחר שהגיע החץ לתוך מי שנזרק לו החץ. מי שמע כזאת. מי שמע צרופי אותיות כאלה.
ענין החיצים מרמז על כל הפגמים של העוונות שהם כחיצים הנזרקים ופוגמים מאד בנפש הישראלי. וכל אדם ואדם על כל עוון ופגם שהוא עושה, ובפרט פגם הברית, הוא זורק חץ ממש לנפשו, בבחינת שאמרו רבותינו ז"ל כל זרע שאינו יורה כחץ וכו'. והנה בוודאי זה שהתפאר שיכול לחזור ולהמשיך החיצים לאחר שהשיגו והגיעו לתוך הנזרק בו, בוודאי היה צדיק נפלא ונורא וחידוש נפלא שלא נמצא דוגמתו בכמה דורות, אף על פי כן היה נחשב כלא נגד זה הבעטלר שהיה בלא ידים, כי זה בלא ידים שאלו תכף איזה מן חצים אתה יכול להוציא, היינו איזה פגם הברית אתה יכול לתקן. כי יש כמה וכמה בחינות בפגם הברית אלפי אלפים ורבי רבבות, כי בוודאי לא כל הפגמים והחטאים שווים. השיבו, מן פלוני, כלומר שזה החלק מפגם הברית שהוא בחינת מן חץ פלוני הוא להחזיר ולהמשיך לחוץ ולתקן.
ענה ואמר זה שבלא ידיים, עדיין אינך יכול לרפאות את הבת מלכה, שהיא בחינת כלליות נפשות ישראל, מאחר שאין אתה יכול להוציא כי אם מן חץ אחד, דהיינו שאינו יכול לתקן כי אם פגם הברית אחד ידוע, אבל עדיין יש חיצים רעים כאלו שהם פגמים גדולים כאלו שגם הוא אינו יכול להוציאם ולתקנם. אבל זה שבלא ידיים התפאר בסוף שהוא יכול להוציא כל העשרה מיני חיצים שבהם כלולים כל מיני חטאים וכל מיני פגם הברית שבעולם, כל החטאים והעוונות והפשעים הגדולים מאד מאד רחמנא ליצלן, הכל כאשר לכל הוא יכול לחזור ולהמשיך ולהוציא ולתקן הכל. כי הוא יכול ליכנוס לתוך כל העשרה מיני חומות של מים ששם מונחת הבת מלכה שנפלה חלשות זה כמה וכמה מאות שנים, והוא יכול ליכנוס לשם ויודע להוציא כל העשרה מיני חיצים, ויודע כל העשרה מיני דפיקין, ויודע לרפאותה על ידי כל העשרה מיני נגינה שהם כלליות השמחה, שעיקר כל הרפואות תלויים בהם, בהעשרה מיני דפיקין. ועיקר חיות העשרה מיני דפיקין הוא על ידי שמחה, שהוא בחינת עשרה מיני נגינה. על כן השמחה הוא דבר גדול מאד, וצריכין לחזק את עצמו בשמחה תמיד בכל הכוחות, כי היא עיקר רפואות הנפש והגוף, בחינת רפואת הבת מלכה.
אחי יקירי וחביבי נפשי ולבבי, באמת איני יודע במה זכינו לשמוע נפלאות נוראות כאלו. דורש שלומו בשמחה ואהבה וגעגועים, המעתיק העומד על המשמר ומתפלל תמיד על שלומו, דורש שלום לכל הנלוים אליו המקשיבים לקולו.
ישראל אודעסר
(אב"י הנחל השלם מכתב נ')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
יקרת ליבי, מר ז.שזר, שזכה לראות עין בעין אמיתת נקודת האמת, אשרי לו. שלום רב.
הוי גיוואלד, מען שלאפט, ביז ווען נאך וועט מען שלאפין {אהה, העולם ישנים, עד מתי נישן עוד}. צריכין להתחזק ברצונות וכיסופין טובים בהתחזקות גדול ועקשנות עצום, לחטוף איזה טוב כל מה שנוכל מעט או הרבה, כתרנגול המנקר באשפה איזה חלק מגרעין. ואף על פי שפגמנו כמ שפגמנו, ומעשינו הם כמו שהם, ונעשה עימנו מה שנעשה, וחותרים עלינו מאד בכל יום להפילנו לגמרי חס ושלום, אף על פי כן מים רבים לא ישטפו את הנקודות טובות שזכינו לחטוף בזה הצל עובר, כי הכל גנוז וצפון וחתום ומשומר אצל הצדיק הראש בית האמיתי, ובכוחו הגדול יש לנו תקוה שיתהפך הכל לטובה, על ידי התגלות ים החכמה של הצדיק המכניס בליבנו ידיעת האמונה הקדושה, ומגלה אור אלקותו יתברך.
רבינו ז"ל הזהיר באזהרה יתרה בכמה לשונות שיכריח האדם את עצמו בכל הכוחות להיות אך שמח תמיד, ולהתגבר עצמו ביותר בשמחה כל כך עד שיחטוף את היגון והאנחה שהם כל המרה שחורה והעצבות יחטוף אותם ויכניסם לתוך השמחה בעל כרחם, עד שיהפוך היגון ואנחה לשמחה. כי דייקא על ידי מה שהבעל דבר מכניס בליבו יגון ואנחה ומרה שחורה, על ידי זה דייקא יהיה שמח מאד, כי יאמר בליבו אף על פי שאני רחוק כל כך מה' יתברך אף על פי כן אני מזרע ישראל ולא עשני גוי, ואני זוכה לפעמים לעשות איזה נקודות טובות ואיזה מצוות ודברים טובים, ואדרבא זהו עיקר שמחתי שמרוחק כמוני יזכה גם כן לעשות איזה מצוות שכל ישראל מקיימין. ומי שמתגבר את עצמו עד שבא לשמחה כזאת, עד שמהפך כל היגון ואנחה לשמחה הוא דבר גדול מאד, ומזה נעשה שעשועים גדולים מאד מאד למעלה למעלה בכל העולמות!
טוב להרגיל עצמו לפעמים לנגן איזה ניגונים של שמחה להחיות ולשמח את עצמו, כי עיקר ההתקרבות לה' יתברך בפרט התקרבות הרחוקים הצריכים לשוב, הוא רק על ידי בחינת עשרה מיני נגינה שהוא בחינת כלליות השמחה כנזכר לעיל, כמובן בדברי רבינו ז"ל בהמעשה הנוראה והנפלאה אשר לא נשמע כזאת מימות עולם, היא המעשה הנוראה האחרונה של השבעה בעטלירס, ושם בהמעשה של יום השישי במה שהתפאר הבעטלר שהיה בלא ידיים נגד כל אחד שהתפאר בהכוח שיש לו בידיו, ובסוף מבואר שהבעטלר התפאר כנגד כולם, כי כולם אף על פי שהיו גדולים במעלה מופלגת מאד מאד, והיה לכל אחד ואחד כוח נפלא ונורא בידיו מה שלא נמצא כזאת אפילו לחד בדרא כי אם ליחידי גדולי צדיקים נפלאים שהיו חידושים מיוחדים בכמה וכמה דורות. כגון, שאחד התפאר שיכול להוציא החיצים בידיו אפילו לאחר שזרקו את החץ, ולאחר שהגיע החץ לתוך מי שנזרק לו החץ. מי שמע כזאת. מי שמע צרופי אותיות כאלה.
ענין החיצים מרמז על כל הפגמים של העוונות שהם כחיצים הנזרקים ופוגמים מאד בנפש הישראלי. וכל אדם ואדם על כל עוון ופגם שהוא עושה, ובפרט פגם הברית, הוא זורק חץ ממש לנפשו, בבחינת שאמרו רבותינו ז"ל כל זרע שאינו יורה כחץ וכו'. והנה בוודאי זה שהתפאר שיכול לחזור ולהמשיך החיצים לאחר שהשיגו והגיעו לתוך הנזרק בו, בוודאי היה צדיק נפלא ונורא וחידוש נפלא שלא נמצא דוגמתו בכמה דורות, אף על פי כן היה נחשב כלא נגד זה הבעטלר שהיה בלא ידים, כי זה בלא ידים שאלו תכף איזה מן חצים אתה יכול להוציא, היינו איזה פגם הברית אתה יכול לתקן. כי יש כמה וכמה בחינות בפגם הברית אלפי אלפים ורבי רבבות, כי בוודאי לא כל הפגמים והחטאים שווים. השיבו, מן פלוני, כלומר שזה החלק מפגם הברית שהוא בחינת מן חץ פלוני הוא להחזיר ולהמשיך לחוץ ולתקן.
ענה ואמר זה שבלא ידיים, עדיין אינך יכול לרפאות את הבת מלכה, שהיא בחינת כלליות נפשות ישראל, מאחר שאין אתה יכול להוציא כי אם מן חץ אחד, דהיינו שאינו יכול לתקן כי אם פגם הברית אחד ידוע, אבל עדיין יש חיצים רעים כאלו שהם פגמים גדולים כאלו שגם הוא אינו יכול להוציאם ולתקנם. אבל זה שבלא ידיים התפאר בסוף שהוא יכול להוציא כל העשרה מיני חיצים שבהם כלולים כל מיני חטאים וכל מיני פגם הברית שבעולם, כל החטאים והעוונות והפשעים הגדולים מאד מאד רחמנא ליצלן, הכל כאשר לכל הוא יכול לחזור ולהמשיך ולהוציא ולתקן הכל. כי הוא יכול ליכנוס לתוך כל העשרה מיני חומות של מים ששם מונחת הבת מלכה שנפלה חלשות זה כמה וכמה מאות שנים, והוא יכול ליכנוס לשם ויודע להוציא כל העשרה מיני חיצים, ויודע כל העשרה מיני דפיקין, ויודע לרפאותה על ידי כל העשרה מיני נגינה שהם כלליות השמחה, שעיקר כל הרפואות תלויים בהם, בהעשרה מיני דפיקין. ועיקר חיות העשרה מיני דפיקין הוא על ידי שמחה, שהוא בחינת עשרה מיני נגינה. על כן השמחה הוא דבר גדול מאד, וצריכין לחזק את עצמו בשמחה תמיד בכל הכוחות, כי היא עיקר רפואות הנפש והגוף, בחינת רפואת הבת מלכה.
אחי יקירי וחביבי נפשי ולבבי, באמת איני יודע במה זכינו לשמוע נפלאות נוראות כאלו. דורש שלומו בשמחה ואהבה וגעגועים, המעתיק העומד על המשמר ומתפלל תמיד על שלומו, דורש שלום לכל הנלוים אליו המקשיבים לקולו.
ישראל אודעסר
(אב"י הנחל השלם מכתב נ')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה