ב"ה, ליל ט"ו מרחשון תש"כ.
עיני וליבי, מר ז.שזר, שזכה לתחוב את ראשו בין כשרי הדור האמיתיים המקושרים לצדיק האמת המבטל ומבער שורש הרע לגמרי ומהפך רעים לטובים בגודל נפלאות חכמתו וצדקתו, שלום.
פעמים הקדוש ברוך הוא מביא על האדם דברים, כדי שיבין מהדברים רחמנותו ואלקותו יתברך. על ידי שדוברין על הצדיק על ידי זה נתגבר הפילוסופיא בעולם, וכן להפך. יש נחש ונמלה בתוך פיה, וזאת הנמלה אין לה נייחא בוודאי מחמת שהיא בתוך פיה של נחש. והנחש פעמים הולך ופעמים מעופף, והחילוק שבין הליכה לעפיפה, כי בעפיפה יוכל לעוף ולפרוח ברגע הרבה, אבל בהליכה הוא הולך מעט מעט, כדרך ההולך שהוא תנועה כבדה. ובכל הדיבורים רעים שמדברין, ובפרט כשהם נוגעים על הצדיק הגדול, באלו הדיבורים הם עושים כנפיים להנחש שיוכל לעופף, והנחש הם אלו החכמים להרע החוקרים פילוסופיא ואפיקורסות, והם בחינת הנחש, בחינת "והנחש היה ערום מכל חיות השדה", ועל ידי דיבורים רעים עושים כנפיים להחכמים אלו שהם בחינות הנחש שיוכלו לעוף ולפרוח, היינו שמעופפת ומתפשטת חכמתם ואפיקורסות שלהם בעולם, ומזיק מאד להעולם. וגם בחכמתם וחקירותם בעצמם הם מעופפים כמו מי שיש לו שכל מעופף, היינו ששכלם מעופף במהירות ונפתח להם חכמתם מאד. אבל אם אין להנחש כנפיים, היינו שאין להם דיבורים רעים כנ"ל אזי אין להנחש רק בחינת הליכה, היינו שאין להחכמים להרע הנ"ל רק מה שחוקרים בינם לבין עצמן, ואינם מעופפים בעולם, היינו שאין מתפשט ומעופף חכמתם בעולם ואינם יכולים להזיק להעולם, רק למי שסמוך אליהם כגון תלמידיהם וחבריהם, אבל בריחוק מהם אינם יכולים להזיק, כמו ההולך שהולך רק מעט ואינו יכול למהר למרחוק כמו המעופף. וגם בינם לבין עצמן אין שכלם מעופף, היינו שאין נפתח להם החכמה כל כך, ואינם מעופפים ומהירים בחכמות שלהם, רק חוקרים בחכמתם מעט מעט כמו ההולך, וגם מה שמזיקים לאחרים בחכמתם הוא רק בבחינת הליכה, שאינו מעופף ונכנס בעומק לתוך המוח והלב. אבל כשיש להם חס ושלום כנפיים מדיבורים רעים כנ"ל אזי שכלם מעופף, וגם מזיק למרחוק כמו המעופף, שמעופף בשעה אחת למרחוק, וגם שמעופף חכמתם המשובשת ונכנס ונדבק בהמוח והלב בעומק גדול מאד. והנמלה המונח בתוך פי הנחש הוא בחינת חכם הדור, שהוא חכם הישר והצדיק ובעל מידות טובות. כי החכם הוא בחינת נמלה כמו שכתוב "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם", כי זה החכם מלמד דעת ודרכי ה' אל העם כשאלו החכמים נכנסים בחקירתם לחקור באלו החכמות אז יש להחכם צער גדול מאד, ויש לו תמיד מלחמה גדולה עמהם, היינו עם בחינת הנחש הנ"ל. ובין כשהנחש הולך ובין כשהוא מעופף יש לו צער גדול ומלחמה גדולה, רק שבוודאי בעת העפיפה צערו גדול יותר מאד, ואין לו שום ניחא בין כשהוא הולך בין כשהוא מעופף, רק שיש ממוצע בין ההליכה ובין העפיפה, והוא בעת שפוסק העפיפה ומוריד עצמו מן העפיפה ממעלה למטה, כדרך המעופף בעת שרוצה לשלשל ולהוריד עצמו למטה, ואזי יש להנמלה הנ"ל ניחא, כי אזי אינו הולך ואינו מעופף, היינו כי יש כמה עיתים שהחכמים נחים ואינם חוקרים, כגון בעת שנה ואכילה, ואז יש ניחא להחכם שהוא בחינת הנמלה שבתוך פיה.
הצדיק הגדול שהוא בחינת משה הוא צריך דווקא לעיין בדברי האפיקורסות אלו, כי על ידי עיונו שמעיין שם הוא מעלה משם כמה נשמות שנפלו ונשקעו בתוך האפיקורסות. על ידי מחלוקת על הצדיק שוכחין את התורה. המחלוקת שחולקין על הצדיק האמת הוא בחינת חורבן העולם. שלום הוא בחינת אויר הנח וזך שעל ידי זה נשמע דיבור הצדיק למרחוק בכל העולם, עד שיפרח הדיבור הקדוש להטוב הכבוש בין הסטרא אחרא כמו חץ והקשת, עד שישמע הטוב ויפלח חץ כבדו של הסטרא אחרא ויצא הטוב משם בשלום. "שלום", ראשי תיבות ו'דע מ'ה ש'תשיב ל'אפיקורוס, כי על ידי השלום יודע כל אחד להשיב על אפיקורסות שבליבו. התקשרות להצדיק הוא רפואה גדולה. יש לפעמים שדייקא כשאדם מגיע למקום נמוך ורחוק מאד מאד מקדושת ישראל אזי ה' יתברך מזמין לו שם רמזים לפי אותו המקום, ומזמין לו איזה זכות שיכול לזכות לפי אותו המקום הרחוק דייקא. הצדיק הוא ברית שלום, שהוא עושה שלום בין כל ההפכים, וכשפוגמין בכבודו ומכל שכן כשחולקין עליו אזי אין מי שיעשה שלום ונתרבה מחלוקת מאד בישראל ובין כל העולם ונתרבין מלחמות בעולם. כי רוב דעות בני אדם משונים ומהופכים זה מזה מאד, וכשאין מאיר בהם הארת הצדיק שהוא ברית שלום אזי ממילא מתרבה המחלוקת מאד, ועל ידי זה מתגבר תאות ממון ביותר שזה עיקר מרירותא דעלמא שממררת חיי האדם מאד עד שמתים מתוך יגון ואנחה, וכל ימיהם מלאים כעס ומכאובות ומאומה לא ישאו בעמלם לעולם הבא, וכל זה גרם עוצם פגם המחלוקת שחולקין על הצדיק האמת, כי עיקר המתקת מרירותא דעלמא של מרירות התגברות תאות ממון ששם הנפילה הגדולה מכל הנפילות, עיקר התיקון וההמתקה לזה הוא רק על ידי הצדיק האמת.
עכשיו בסוף הגלות שכבר סמוך אל הקץ מאד, ואנו צריכין עכשיו לעלות לעליה גדולה ולזכות לגאולה האחרונה שאז יעלו ישראל בתכלית העליה, על כן התגברה הירידה וההסתרה מאד מאד עד אשר נתרחקנו מאד מהתורה אשר לא היתה כזאת מימי קדם. כי השקר הולך ומתגבר והאמת נעשה עדרים עדרים וכל אחד אומר שאצלו האמת, אף על פי שיודע בעצמו נגעי לבבו וכל מה שחטא ופגם, אף על פי כן הוא מתפאר בגדולות ונפלאות שהוא השיג דרך האמת ויודע חכמות חדשות בעבודת ה' ורוצה למלוך ולהנהיג את העולם ואומר שאצלו האמת. המחלוקת שמכניס הבעל דבר לחלוק על הצדיק זהו עיקר מלחמת עמלק.
אסיים בדרישת שלום באהבה עזה מקרב לב עמוק ובגעגועים עמוקים לשמוע משלומו ולהתראות באהבה ובשמחה רבה. המעתיר תמיד בעד ישועתו והצלחתו בזה ובבא. המעתיק.
ישראל דב אודעסר
בית זלמן אודעסר
טבריא
(אב"י הנחל השלם מכתב לא')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
עיני וליבי, מר ז.שזר, שזכה לתחוב את ראשו בין כשרי הדור האמיתיים המקושרים לצדיק האמת המבטל ומבער שורש הרע לגמרי ומהפך רעים לטובים בגודל נפלאות חכמתו וצדקתו, שלום.
פעמים הקדוש ברוך הוא מביא על האדם דברים, כדי שיבין מהדברים רחמנותו ואלקותו יתברך. על ידי שדוברין על הצדיק על ידי זה נתגבר הפילוסופיא בעולם, וכן להפך. יש נחש ונמלה בתוך פיה, וזאת הנמלה אין לה נייחא בוודאי מחמת שהיא בתוך פיה של נחש. והנחש פעמים הולך ופעמים מעופף, והחילוק שבין הליכה לעפיפה, כי בעפיפה יוכל לעוף ולפרוח ברגע הרבה, אבל בהליכה הוא הולך מעט מעט, כדרך ההולך שהוא תנועה כבדה. ובכל הדיבורים רעים שמדברין, ובפרט כשהם נוגעים על הצדיק הגדול, באלו הדיבורים הם עושים כנפיים להנחש שיוכל לעופף, והנחש הם אלו החכמים להרע החוקרים פילוסופיא ואפיקורסות, והם בחינת הנחש, בחינת "והנחש היה ערום מכל חיות השדה", ועל ידי דיבורים רעים עושים כנפיים להחכמים אלו שהם בחינות הנחש שיוכלו לעוף ולפרוח, היינו שמעופפת ומתפשטת חכמתם ואפיקורסות שלהם בעולם, ומזיק מאד להעולם. וגם בחכמתם וחקירותם בעצמם הם מעופפים כמו מי שיש לו שכל מעופף, היינו ששכלם מעופף במהירות ונפתח להם חכמתם מאד. אבל אם אין להנחש כנפיים, היינו שאין להם דיבורים רעים כנ"ל אזי אין להנחש רק בחינת הליכה, היינו שאין להחכמים להרע הנ"ל רק מה שחוקרים בינם לבין עצמן, ואינם מעופפים בעולם, היינו שאין מתפשט ומעופף חכמתם בעולם ואינם יכולים להזיק להעולם, רק למי שסמוך אליהם כגון תלמידיהם וחבריהם, אבל בריחוק מהם אינם יכולים להזיק, כמו ההולך שהולך רק מעט ואינו יכול למהר למרחוק כמו המעופף. וגם בינם לבין עצמן אין שכלם מעופף, היינו שאין נפתח להם החכמה כל כך, ואינם מעופפים ומהירים בחכמות שלהם, רק חוקרים בחכמתם מעט מעט כמו ההולך, וגם מה שמזיקים לאחרים בחכמתם הוא רק בבחינת הליכה, שאינו מעופף ונכנס בעומק לתוך המוח והלב. אבל כשיש להם חס ושלום כנפיים מדיבורים רעים כנ"ל אזי שכלם מעופף, וגם מזיק למרחוק כמו המעופף, שמעופף בשעה אחת למרחוק, וגם שמעופף חכמתם המשובשת ונכנס ונדבק בהמוח והלב בעומק גדול מאד. והנמלה המונח בתוך פי הנחש הוא בחינת חכם הדור, שהוא חכם הישר והצדיק ובעל מידות טובות. כי החכם הוא בחינת נמלה כמו שכתוב "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם", כי זה החכם מלמד דעת ודרכי ה' אל העם כשאלו החכמים נכנסים בחקירתם לחקור באלו החכמות אז יש להחכם צער גדול מאד, ויש לו תמיד מלחמה גדולה עמהם, היינו עם בחינת הנחש הנ"ל. ובין כשהנחש הולך ובין כשהוא מעופף יש לו צער גדול ומלחמה גדולה, רק שבוודאי בעת העפיפה צערו גדול יותר מאד, ואין לו שום ניחא בין כשהוא הולך בין כשהוא מעופף, רק שיש ממוצע בין ההליכה ובין העפיפה, והוא בעת שפוסק העפיפה ומוריד עצמו מן העפיפה ממעלה למטה, כדרך המעופף בעת שרוצה לשלשל ולהוריד עצמו למטה, ואזי יש להנמלה הנ"ל ניחא, כי אזי אינו הולך ואינו מעופף, היינו כי יש כמה עיתים שהחכמים נחים ואינם חוקרים, כגון בעת שנה ואכילה, ואז יש ניחא להחכם שהוא בחינת הנמלה שבתוך פיה.
הצדיק הגדול שהוא בחינת משה הוא צריך דווקא לעיין בדברי האפיקורסות אלו, כי על ידי עיונו שמעיין שם הוא מעלה משם כמה נשמות שנפלו ונשקעו בתוך האפיקורסות. על ידי מחלוקת על הצדיק שוכחין את התורה. המחלוקת שחולקין על הצדיק האמת הוא בחינת חורבן העולם. שלום הוא בחינת אויר הנח וזך שעל ידי זה נשמע דיבור הצדיק למרחוק בכל העולם, עד שיפרח הדיבור הקדוש להטוב הכבוש בין הסטרא אחרא כמו חץ והקשת, עד שישמע הטוב ויפלח חץ כבדו של הסטרא אחרא ויצא הטוב משם בשלום. "שלום", ראשי תיבות ו'דע מ'ה ש'תשיב ל'אפיקורוס, כי על ידי השלום יודע כל אחד להשיב על אפיקורסות שבליבו. התקשרות להצדיק הוא רפואה גדולה. יש לפעמים שדייקא כשאדם מגיע למקום נמוך ורחוק מאד מאד מקדושת ישראל אזי ה' יתברך מזמין לו שם רמזים לפי אותו המקום, ומזמין לו איזה זכות שיכול לזכות לפי אותו המקום הרחוק דייקא. הצדיק הוא ברית שלום, שהוא עושה שלום בין כל ההפכים, וכשפוגמין בכבודו ומכל שכן כשחולקין עליו אזי אין מי שיעשה שלום ונתרבה מחלוקת מאד בישראל ובין כל העולם ונתרבין מלחמות בעולם. כי רוב דעות בני אדם משונים ומהופכים זה מזה מאד, וכשאין מאיר בהם הארת הצדיק שהוא ברית שלום אזי ממילא מתרבה המחלוקת מאד, ועל ידי זה מתגבר תאות ממון ביותר שזה עיקר מרירותא דעלמא שממררת חיי האדם מאד עד שמתים מתוך יגון ואנחה, וכל ימיהם מלאים כעס ומכאובות ומאומה לא ישאו בעמלם לעולם הבא, וכל זה גרם עוצם פגם המחלוקת שחולקין על הצדיק האמת, כי עיקר המתקת מרירותא דעלמא של מרירות התגברות תאות ממון ששם הנפילה הגדולה מכל הנפילות, עיקר התיקון וההמתקה לזה הוא רק על ידי הצדיק האמת.
עכשיו בסוף הגלות שכבר סמוך אל הקץ מאד, ואנו צריכין עכשיו לעלות לעליה גדולה ולזכות לגאולה האחרונה שאז יעלו ישראל בתכלית העליה, על כן התגברה הירידה וההסתרה מאד מאד עד אשר נתרחקנו מאד מהתורה אשר לא היתה כזאת מימי קדם. כי השקר הולך ומתגבר והאמת נעשה עדרים עדרים וכל אחד אומר שאצלו האמת, אף על פי שיודע בעצמו נגעי לבבו וכל מה שחטא ופגם, אף על פי כן הוא מתפאר בגדולות ונפלאות שהוא השיג דרך האמת ויודע חכמות חדשות בעבודת ה' ורוצה למלוך ולהנהיג את העולם ואומר שאצלו האמת. המחלוקת שמכניס הבעל דבר לחלוק על הצדיק זהו עיקר מלחמת עמלק.
אסיים בדרישת שלום באהבה עזה מקרב לב עמוק ובגעגועים עמוקים לשמוע משלומו ולהתראות באהבה ובשמחה רבה. המעתיר תמיד בעד ישועתו והצלחתו בזה ובבא. המעתיק.
ישראל דב אודעסר
בית זלמן אודעסר
טבריא
(אב"י הנחל השלם מכתב לא')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה