ב"ה. י"א אייר תשכ"א. טבריא
יקירי, מר ז.שזר, חבר בהכת הקדושה של הבעל תפילה שהוא הפלא שבכל הפלאות של הבורא יתברך, שבו תלויים כל הישועות של כל ישראל. שלום וחיים וכל טוב.
אני בתומי אלך לעשות את חובתי, להזכירך ולזרזך בכל פעם לברוח אל הצדיק ולחשוב על התכלית האמיתי, כי אני מחוייב לשרת את הצדיק ולמלאות את פקודתו ורצונו, אשר הוא משתוקק להיטיב מטובו לכל ישראל אך בחירתך חופשית. וה' ברחמיו יעזור לנו ויטה בחירתנו לטובה, שנזכה להתחיל מעתה לבלות כל ימינו לחפש ולבקש את הצדיק האמיתי, אשר חפר וגילה בארות מים חיים לרפאות תחלואי נפשות ישראל, לנו ולדורותינו ולכל דורות זרע ישראל, וכל מי שרוצה לזכות לשאוב מהבארות הקדושים האלו דברים המחיין את הנפש לעולמי עד ולנצח נצחים, יבוא ויזכה.
ואם המניעות משתטחין כנגדו כבריחי ברזל ודלתות נחושת, זה ידוע לנו מכבר, שאי אפשר להתקרב להצדיק כי אם על ידי שבירת מניעות עצומות. זכור היטב את כל זה, והתאושש והתחזק ואל תהיה מה שקורין שלימזלניק.
המעשה הנוראה של הבעל תפילה סיפור נפלא נורא, הפלא ופלא. ומלבד שרשי הדברים והפנימיות הגדול שיש בכל הסיפורים האלה, אשר נפלא ונסתר מאד משכל אנושי, גם לפי פשוטו מבואר בו בכל עניין ועניין מוסר השכל, מוסר נפלא ועצום מאד, ומעורר הלב מאד להתקרב להשם יתברך, ומספר בכלל, כמעט מכל מיני הטעאות ושיבושים וסברות כזביות של שקר וטעות שנמצאים בעולם ומהברור והתיקון שלהם.
הכל מודים, שעיקר הוא התכלית. והכל מוכרחים להודות, שכל מי שהוא משתדל ביותר וסמוך יותר אל התכלית, הוא ראוי להיות ראש ומלך על הכל. אך מעת שהרוח סערה הגדולה בלבל והפך את העולם לגמרי, מים ליבשה ומיבשה לים וממדבר לישוב וכו', והמלך והמלכה והבת מלכה והתינוק וכל הקיבוץ הקדוש של המלך ואנשיו נתפרדו ונתפזרו, אז נתבלבלו כל העולמות ונתהפכו מסדרן האמת, וכל אנשי העולם נתבלבלו ונתפרדו ונחלקו לכיתות כיתות לענין החקירה "מה הוא התכלית", וכל כת וכת נתעו ונבוכו מאד מאד על ידי תאוותיהם הרעות, בדעות זרות שלהם וסברות בדויות וכוזביות, עד שנשתבשו וטעו מאד והפכו האמת מהפך אל הפך. קצת מהם אמרו, שעיקר התכלית הוא כבוד, להיות רודף ביותר, חס ושלום, אחר הכבוד ולהשיגו. כי יש בני אדם שלהוטים ביותר אחר הכבוד ורודפים אחר הכבוד מאד, ואובדים עולמם הנצחי וגם העולם הזה בשביל כבוד מעט שרוצים להשיגו. זה רוצה להתכבד ולהתייקר על ידי עשירותו שיהיה לו שם וכבוד בין נגידים וקצינים וחורי ארץ וכו', וזה רוצה להתכבד ולהתייקר על ידי תורתו ועבודתו, וחותר כל ימיו שיהיה נתקבל לרבי ומנהיג. מה שבאמת אדרבא, הדבר הוא בהפך ממש, כי עיקר תכלית כל הבריאה הוא רק כבוד השם יתברך ותורתו וצדיקיו האמיתיים, שאי אפשר לזכות לזה כי אם כשממעטין בכבוד עצמו לגמרי ובורחים מן הכבוד לגמרי באמת, ויודעים פחיתותו ושיפלותו, והוא נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד ומשתדל ומתייגע כל ימיו להרבות כבוד המקום, שהוא כבוד התורה והצדיקים האמיתיים, ומבטל כבוד עצמו באמת לגמרי והם הפכו האמת מהפך אל הפך, ונתעו מדעה לדעה ומסברא לסברא, עד שאמרו שעיקר התכלית הוא כבוד, והיה להם הוכחות וראיות וסברות גדולות על זה שעיקר התכלית הוא כבוד, לרדוף אחר הכבוד ביותר, רחמנא ליצלן מהאי דעתא.
וכן כת האחרת טעו בסברותיהם הרעות ונטו מסברא לסברא, עד שנשתגעו ואמרו, שרציחה מצוה היא. והוא התכלית, והיה להם סברות והוכחות רבות על זה. ובאמת אף על פי שלכאורה רחוק להאמין שימצאו אנשים כאלה, שיהיה להם סברות שרציחה היא מצוה, אבל באמת יש טעותים כאלה בעולם, עד שיכולים לטעות על ידם לומר שרציחה היא מצוה, עד שבאו לידי כעס ורציחה ממש. וכיוצא בזה בשאר הכיתות, וכל אחת היה להם סברות רבות על טעותם, עד שאפשר באמת לטעות בהם.
המשך יבוא בעזרת השם.
המעתיק, המוסר את נפשו בעד טובת וישועת נפשך באמת ושלומך יגדל לאורך ימים טובים ובריאים.
ישראל אודעסר
(אב"י הנחל השלם - מכתב נח')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
יקירי, מר ז.שזר, חבר בהכת הקדושה של הבעל תפילה שהוא הפלא שבכל הפלאות של הבורא יתברך, שבו תלויים כל הישועות של כל ישראל. שלום וחיים וכל טוב.
אני בתומי אלך לעשות את חובתי, להזכירך ולזרזך בכל פעם לברוח אל הצדיק ולחשוב על התכלית האמיתי, כי אני מחוייב לשרת את הצדיק ולמלאות את פקודתו ורצונו, אשר הוא משתוקק להיטיב מטובו לכל ישראל אך בחירתך חופשית. וה' ברחמיו יעזור לנו ויטה בחירתנו לטובה, שנזכה להתחיל מעתה לבלות כל ימינו לחפש ולבקש את הצדיק האמיתי, אשר חפר וגילה בארות מים חיים לרפאות תחלואי נפשות ישראל, לנו ולדורותינו ולכל דורות זרע ישראל, וכל מי שרוצה לזכות לשאוב מהבארות הקדושים האלו דברים המחיין את הנפש לעולמי עד ולנצח נצחים, יבוא ויזכה.
ואם המניעות משתטחין כנגדו כבריחי ברזל ודלתות נחושת, זה ידוע לנו מכבר, שאי אפשר להתקרב להצדיק כי אם על ידי שבירת מניעות עצומות. זכור היטב את כל זה, והתאושש והתחזק ואל תהיה מה שקורין שלימזלניק.
המעשה הנוראה של הבעל תפילה סיפור נפלא נורא, הפלא ופלא. ומלבד שרשי הדברים והפנימיות הגדול שיש בכל הסיפורים האלה, אשר נפלא ונסתר מאד משכל אנושי, גם לפי פשוטו מבואר בו בכל עניין ועניין מוסר השכל, מוסר נפלא ועצום מאד, ומעורר הלב מאד להתקרב להשם יתברך, ומספר בכלל, כמעט מכל מיני הטעאות ושיבושים וסברות כזביות של שקר וטעות שנמצאים בעולם ומהברור והתיקון שלהם.
הכל מודים, שעיקר הוא התכלית. והכל מוכרחים להודות, שכל מי שהוא משתדל ביותר וסמוך יותר אל התכלית, הוא ראוי להיות ראש ומלך על הכל. אך מעת שהרוח סערה הגדולה בלבל והפך את העולם לגמרי, מים ליבשה ומיבשה לים וממדבר לישוב וכו', והמלך והמלכה והבת מלכה והתינוק וכל הקיבוץ הקדוש של המלך ואנשיו נתפרדו ונתפזרו, אז נתבלבלו כל העולמות ונתהפכו מסדרן האמת, וכל אנשי העולם נתבלבלו ונתפרדו ונחלקו לכיתות כיתות לענין החקירה "מה הוא התכלית", וכל כת וכת נתעו ונבוכו מאד מאד על ידי תאוותיהם הרעות, בדעות זרות שלהם וסברות בדויות וכוזביות, עד שנשתבשו וטעו מאד והפכו האמת מהפך אל הפך. קצת מהם אמרו, שעיקר התכלית הוא כבוד, להיות רודף ביותר, חס ושלום, אחר הכבוד ולהשיגו. כי יש בני אדם שלהוטים ביותר אחר הכבוד ורודפים אחר הכבוד מאד, ואובדים עולמם הנצחי וגם העולם הזה בשביל כבוד מעט שרוצים להשיגו. זה רוצה להתכבד ולהתייקר על ידי עשירותו שיהיה לו שם וכבוד בין נגידים וקצינים וחורי ארץ וכו', וזה רוצה להתכבד ולהתייקר על ידי תורתו ועבודתו, וחותר כל ימיו שיהיה נתקבל לרבי ומנהיג. מה שבאמת אדרבא, הדבר הוא בהפך ממש, כי עיקר תכלית כל הבריאה הוא רק כבוד השם יתברך ותורתו וצדיקיו האמיתיים, שאי אפשר לזכות לזה כי אם כשממעטין בכבוד עצמו לגמרי ובורחים מן הכבוד לגמרי באמת, ויודעים פחיתותו ושיפלותו, והוא נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד ומשתדל ומתייגע כל ימיו להרבות כבוד המקום, שהוא כבוד התורה והצדיקים האמיתיים, ומבטל כבוד עצמו באמת לגמרי והם הפכו האמת מהפך אל הפך, ונתעו מדעה לדעה ומסברא לסברא, עד שאמרו שעיקר התכלית הוא כבוד, והיה להם הוכחות וראיות וסברות גדולות על זה שעיקר התכלית הוא כבוד, לרדוף אחר הכבוד ביותר, רחמנא ליצלן מהאי דעתא.
וכן כת האחרת טעו בסברותיהם הרעות ונטו מסברא לסברא, עד שנשתגעו ואמרו, שרציחה מצוה היא. והוא התכלית, והיה להם סברות והוכחות רבות על זה. ובאמת אף על פי שלכאורה רחוק להאמין שימצאו אנשים כאלה, שיהיה להם סברות שרציחה היא מצוה, אבל באמת יש טעותים כאלה בעולם, עד שיכולים לטעות על ידם לומר שרציחה היא מצוה, עד שבאו לידי כעס ורציחה ממש. וכיוצא בזה בשאר הכיתות, וכל אחת היה להם סברות רבות על טעותם, עד שאפשר באמת לטעות בהם.
המשך יבוא בעזרת השם.
המעתיק, המוסר את נפשו בעד טובת וישועת נפשך באמת ושלומך יגדל לאורך ימים טובים ובריאים.
ישראל אודעסר
(אב"י הנחל השלם - מכתב נח')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה