ב"ה ג' אייר תשכ"א, טבריה
גאהר מיין זאך איז תפילה {כל הענין שלי הוא תפילה}
מחמד עיני, מר ז.שזר, החודר בלהב אש אל עומק ים החכמה של הבעל תפילה, המעלה מים המינות והכפירה אל האמונה העליונה, ה' יוליכך אל נקודת האמת, ורגליך יתחזקו, וילכו ולא ייעפו, ירוצו אל הצדיק האמת, שיוכל לתקן הכל.
שוש תשוש בחלקך הטוב שזכית למה שזכית, שהאמת מתנוצץ קצת בדעתך ומחשבותיך משתוקקים להתדבק אל הבעל תפילה, ואתה בכלל הקיבוץ הקדוש ונצלת מלהיות בכלל המתנגדים עליו, ותהלה לאל יש לך רצונות וכיסופים טובים וחזקים מאד, ואתה פועל בהם הרבה לטובת עסקי הצדיק האמת שהוא שורש כלליות כל הצדיקים האמיתיים יחידי הדורות ועולה על כולם שגילה נפלאות חדשות שלא נשמעו מעולם. שעל ידם נמשך קיום התורה ונתגלה אלקותו יתברך לכל באי עולם בכל דור.
המעשיות הנוראות הגם שאין לנו שום השגה ושום התנוצצות הדעת בהם, אף על פי כן מובן וגלוי לעין הכל בחוש ממש, כי כולם דברים נפלאים ונוראים מאד. פקח עיניך היטב והבט בהם בעין האמת ובתמימות להבין מחמדי אוצרותיו הגנוזים בהם שהם כל תקותנו וקיומנו לנצח!
והנה הבעל תפילה שהיה עוסק תמיד בתפילות ושירות ותשבחות להשם יתברך, היה יושב חוץ לישוב, רק שהיה רגיל לכנוס לישוב בשביל לפתות בני אדם לעבודת השם יתברך, לילך בדרכו, ומי שנתרצה עימו, הוליכו תכף חוץ לישוב, כי רוב ישוב העולם הם רחוקים מאד מן התכלית האמת ונמשכים אחר הבלי עולם ותענוגיו ותאוותיו וכל הנהגותיו של הבעל תפילה ואנשיו היה להיפוך ממנהג ישוב העולם, ועל כן היה מוכרח הבעל תפילה עם אנשיו לישב חוץ לישוב.
והבעל תפילה היה עוסק בענין זה תמיד. והיה מקרב בכל פעם אנשים ומוציאם מן הישוב. עד שנעשה רושם בעולם והתחיל הדבר להתפרסם. כי פתאום נמלטו איזה אנשים מן המדינה ולא נודע אים. וכן נזדמן שפתאום נאבד אצל אחד בנו וכיוצא בו. ולא נודע איפה הם, והיו בני הישוב אורבים על הבעל תפילה לתפסו, וזה מחמת שנתבלבל העולם, ונתעו בדעות משובשות שלהם כל כך, עד שמי שהוא מקורב אל התכלית האמת ומדבר כנגד סברותיהם המוטעות, ועוסק לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך מתעוררים כנגדו בשנאה ומלחמה גדולה ואורבים עליו ללכדו ולתפסו, על כן צריך להתנהג בזה בחכמה גדולה. רוב בני הישוב להוטים כל כך אחר הממון. ומשוקעים בזה ביותר עד שכל המעלה והחשיבות אצלם רק כפי הממון. ומי שאין לו רק ממון מעט, ובפרט מי שהוא עני לגמרי, אינו כלל בגדר האדם, כפי שטות דעתם, ונחשב ביניהם רק כמו חיה ועוף. וכן מי שיש לו ממון הרבה הוא ביניהם כמו למעלה מגדר אדם רק בבחינת כוכב או מזל או מלאך. עד שיש, שיש להם כל כך ממון הרבה ביותר עד שנחשבים אצלם כמעט כמו אלוקות גמור וע"ז חס ושלום. וכל-כך נכנסו בני העולם בשטות וטעות הזה של תאות ממון, עד שהעניים וחסרי הממון נפלו בעיני עצמם ובדעתם כל כך נגד העשירים ובעלי הממון עד שכמעט שמקריבים עצמן לקרבן אליהם, מחמת ההתבטלות שיש להם בפני ריבוי הממון שלהם. ובאמת לא כן הוא, כי גם העני, בכלל בני אדם יחשב כמו העשיר. וגם העשירים הם רק בני אדם וכמו חציר ימלו. ואין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב וכו'.
הצדיק האמת שהוא הבעל תפילה, יש לו מאכלים כאלו שכשזוכים לאכול ולטעום מאלו המאכלים, משליכים תכף תאות ממון, ומרגישים גודל הסרחון של ממון, שהוא מסריח כצואה ממש, עד שמתביישים מאד עם הממון, והממון הוא הבושה הגדולה מכל הבושות, וכל מי שיש לו יותר ממון הוא מתבייש ביותר. וגם הקטנים במעלה וחסרי הממון מתביישים בעצמם גם כן על שהיו קטנים כל כך בעיני עצמם מחמת חסרון הממון, כי עתה נתגלה להם, שאדרבא הממון הוא עיקר הבושה. ועל כן העשירים מתביישים עוד ביותר, וטומנים עצמם במחילות עפר מגודל הבושה שמתביישים אחד מחברו, עד שאינם יכולים להרים פניהם כלל מפני הבושה. כי מאכלים אלו של הבעל תפילה יש להם סגולה זו, שעל ידם ממאסין בממון בתכלית המיאוס ומשליכים אלילי כספם ואלילי זהבם.
המעתיק הקשור בנפשך תמיד באהבה אמיתית ומתפלל בעד שלומך ובריאת גופך ונפשך לאורך ימים.
ישראל בר המרגל ומפתה אל התכלית האמת (המרגל עם הקו ככה כתב רבי ישראל את המשפט הזה במכתב המקורי)
(אב"י הנחל השלם מכתב נז')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
גאהר מיין זאך איז תפילה {כל הענין שלי הוא תפילה}
מחמד עיני, מר ז.שזר, החודר בלהב אש אל עומק ים החכמה של הבעל תפילה, המעלה מים המינות והכפירה אל האמונה העליונה, ה' יוליכך אל נקודת האמת, ורגליך יתחזקו, וילכו ולא ייעפו, ירוצו אל הצדיק האמת, שיוכל לתקן הכל.
שוש תשוש בחלקך הטוב שזכית למה שזכית, שהאמת מתנוצץ קצת בדעתך ומחשבותיך משתוקקים להתדבק אל הבעל תפילה, ואתה בכלל הקיבוץ הקדוש ונצלת מלהיות בכלל המתנגדים עליו, ותהלה לאל יש לך רצונות וכיסופים טובים וחזקים מאד, ואתה פועל בהם הרבה לטובת עסקי הצדיק האמת שהוא שורש כלליות כל הצדיקים האמיתיים יחידי הדורות ועולה על כולם שגילה נפלאות חדשות שלא נשמעו מעולם. שעל ידם נמשך קיום התורה ונתגלה אלקותו יתברך לכל באי עולם בכל דור.
המעשיות הנוראות הגם שאין לנו שום השגה ושום התנוצצות הדעת בהם, אף על פי כן מובן וגלוי לעין הכל בחוש ממש, כי כולם דברים נפלאים ונוראים מאד. פקח עיניך היטב והבט בהם בעין האמת ובתמימות להבין מחמדי אוצרותיו הגנוזים בהם שהם כל תקותנו וקיומנו לנצח!
והנה הבעל תפילה שהיה עוסק תמיד בתפילות ושירות ותשבחות להשם יתברך, היה יושב חוץ לישוב, רק שהיה רגיל לכנוס לישוב בשביל לפתות בני אדם לעבודת השם יתברך, לילך בדרכו, ומי שנתרצה עימו, הוליכו תכף חוץ לישוב, כי רוב ישוב העולם הם רחוקים מאד מן התכלית האמת ונמשכים אחר הבלי עולם ותענוגיו ותאוותיו וכל הנהגותיו של הבעל תפילה ואנשיו היה להיפוך ממנהג ישוב העולם, ועל כן היה מוכרח הבעל תפילה עם אנשיו לישב חוץ לישוב.
והבעל תפילה היה עוסק בענין זה תמיד. והיה מקרב בכל פעם אנשים ומוציאם מן הישוב. עד שנעשה רושם בעולם והתחיל הדבר להתפרסם. כי פתאום נמלטו איזה אנשים מן המדינה ולא נודע אים. וכן נזדמן שפתאום נאבד אצל אחד בנו וכיוצא בו. ולא נודע איפה הם, והיו בני הישוב אורבים על הבעל תפילה לתפסו, וזה מחמת שנתבלבל העולם, ונתעו בדעות משובשות שלהם כל כך, עד שמי שהוא מקורב אל התכלית האמת ומדבר כנגד סברותיהם המוטעות, ועוסק לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך מתעוררים כנגדו בשנאה ומלחמה גדולה ואורבים עליו ללכדו ולתפסו, על כן צריך להתנהג בזה בחכמה גדולה. רוב בני הישוב להוטים כל כך אחר הממון. ומשוקעים בזה ביותר עד שכל המעלה והחשיבות אצלם רק כפי הממון. ומי שאין לו רק ממון מעט, ובפרט מי שהוא עני לגמרי, אינו כלל בגדר האדם, כפי שטות דעתם, ונחשב ביניהם רק כמו חיה ועוף. וכן מי שיש לו ממון הרבה הוא ביניהם כמו למעלה מגדר אדם רק בבחינת כוכב או מזל או מלאך. עד שיש, שיש להם כל כך ממון הרבה ביותר עד שנחשבים אצלם כמעט כמו אלוקות גמור וע"ז חס ושלום. וכל-כך נכנסו בני העולם בשטות וטעות הזה של תאות ממון, עד שהעניים וחסרי הממון נפלו בעיני עצמם ובדעתם כל כך נגד העשירים ובעלי הממון עד שכמעט שמקריבים עצמן לקרבן אליהם, מחמת ההתבטלות שיש להם בפני ריבוי הממון שלהם. ובאמת לא כן הוא, כי גם העני, בכלל בני אדם יחשב כמו העשיר. וגם העשירים הם רק בני אדם וכמו חציר ימלו. ואין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב וכו'.
הצדיק האמת שהוא הבעל תפילה, יש לו מאכלים כאלו שכשזוכים לאכול ולטעום מאלו המאכלים, משליכים תכף תאות ממון, ומרגישים גודל הסרחון של ממון, שהוא מסריח כצואה ממש, עד שמתביישים מאד עם הממון, והממון הוא הבושה הגדולה מכל הבושות, וכל מי שיש לו יותר ממון הוא מתבייש ביותר. וגם הקטנים במעלה וחסרי הממון מתביישים בעצמם גם כן על שהיו קטנים כל כך בעיני עצמם מחמת חסרון הממון, כי עתה נתגלה להם, שאדרבא הממון הוא עיקר הבושה. ועל כן העשירים מתביישים עוד ביותר, וטומנים עצמם במחילות עפר מגודל הבושה שמתביישים אחד מחברו, עד שאינם יכולים להרים פניהם כלל מפני הבושה. כי מאכלים אלו של הבעל תפילה יש להם סגולה זו, שעל ידם ממאסין בממון בתכלית המיאוס ומשליכים אלילי כספם ואלילי זהבם.
המעתיק הקשור בנפשך תמיד באהבה אמיתית ומתפלל בעד שלומך ובריאת גופך ונפשך לאורך ימים.
ישראל בר המרגל ומפתה אל התכלית האמת (המרגל עם הקו ככה כתב רבי ישראל את המשפט הזה במכתב המקורי)
(אב"י הנחל השלם מכתב נז')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה