ב"ה, ח' שבט תשכ"א
יקירי וחביבי, מר ז.שזר, המסור בכל לב ונפש אל הצדיק הבעטלר העיור שהתפאר, עדיין אני יניק לגמרי ולא התחלתי עדיין לחיות כלל, ואף על פי כן אני זקן מאד, שלום ורפואה שלמה.
אהבתך ותשוקתך החזקה לשמוע חדשות אלצוני להזכירך פלאות ה' הנוראות. מקום החופה והחתונה היה בתוך בור גדול שכיסו אותו עם קנים ועפר וזבל, והסעודה היתה ממה שקיבצו לחם ובשר מסעודת מיניניס המלך, והחתונה הזאת היתה בשמחה גדולה נוראה ונפלאה, והיו שמחים שם מאד מאד, וגם החתן והכלה היו שמחים מאד, והתחילו לזכור החסדים שעשה עמהם ה' יתברך בהיותם ביער. והיו בוכים והיו מתגעגעים מאד איך לוקחין לכאן את הבעטלר הראשון העיור שהביא לנו לחם ביער. והיו בוכים והיו מתגעגעים מאד איך לוקחין לכאן את הבעטלר הראשון העיור שהביא לנו לחם ביער, ותכף ומיד בתוך שהיו מתגעגעים מאד אחרי הבעטלר העיור ענה ואמר, הנני, הנה באתי אצלכם על החתונה, ואני נותן לכם מתנה לדרשה גישאנק, שתהיו זקנים כמוני, שתחיו חיים ארוכים כמוני. ואתם סבורים שאני עיור? אין אני עיור כלל, רק שכל זמן העולם כולו אינו עולה אצלי כהרף עין, על כן אין שיך אצלי הסתכלות וראיה בזה העולם כלל. ואני זקן מאד ועדיין אני יניק לגמרי ולא התחלתי עדיין לחיות כלל, ואף על פי כן אני זקן מאד, ולא אני בעצמי אומר זאת, רק שיש לי הסכמה על זה מהנשר הגדול, ואספר לכם מעשה. כי פעם אחד הלכו אנשים בספינות הרבה על הים, ובא רוח סערה ושיבר את הספינות והאנשים ניצלו, ובאו אל מגדל אחד ועלו על המגדל ומצאו שם כל המאכלים ומשקאות ומלבושים וכל מה שצריכים, והיה שם כל טוב וכל התענוגים שבעולם. ענו ואמרו שכל אחד יספר מעשה ישנה מה שהוא זוכר מהזכרון הראשון, היינו מה שהוא זוכר מעת שהתחיל אצלו הזכרון. והיו שם זקנים ונערים והיו מכבדים את הזקן הגדול שביניהם שיספר בתחילה, ענה ואמר מה אספר לכם, אני זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף. ולא ידע שום אחד מה הוא אומר, אך היו שם חכמים ואמרו בוודאי זאת היא מעשה ישנה מאד. וכיבדו את השני שיספר, ענה השני שלא היה זקן כמו הראשון, זאת היא מעשה ישנה? בלשון תימה, זאת המעשה אני זוכר, אבל אני זוכר גם כשהיה הנר דולק. ענו ואמרו שם, זאת היא מעשה ישנה ביותר מהראשונה. והיה פלא אצלם שזה השני שהוא יניק מהראשון זוכר מעשה ישנה יותר מהראשון וכבדו השלישי שיספר, ענה ואמר השלישי שהיה יניק יותר, אני זוכר גם כשהתחיל בנין הפרי, דהיינו כשהתחיל להתרקם הפרי. ענו ואמרו, זאת היא מעשה ישנה ביותר. ענה הרביעי שהיה יניק עוד יותר, אני זוכר גם כשהוליכו הגרעין לנטוע הפרי. ענה החמישי שהיה יניק עוד יותר, אני זוכר גם החכמים שהם היו חושבים וממציאים את הגרעין. ענה השישי שהוא זוכר גם את הטעם קודם שנכנס בתוך הפרי. ענה השביעי ואמר שהוא זוכר גם הריח של הפרי קודם שנכנס בפרי. ענה השמיני ואמר שהוא זוכר גם המראה של הפרי קודם שנמשכה על הפרי.
ואני, היינו זה הבעטלר העיור שמספר כל זה, הייתי אז תינוק לגמרי והייתי גם כן שם ועניתי ואמרתי להם, אני זוכר כל אלו המעשיות, ואני זוכר לאו כלום, און איך גידיינק גאר נישט. ענו ואמרו זאת היא מעשה ישנה מאד יותר מכולם, והיה חידוש גדול אצלם שהתינוק זוכר יותר מכולם. בתוך כך בא נשר גדול ואמר להם שיצאו כדרך זקנותם, שכל מי שזקן יותר יצא תחילה, והוציא כולם מן המגדל, והוציא תחילה את התינוק הנ"ל, כי באמת הוא זקן יותר מכולם. וכן כל מי שהיה יניק יותר הוציא קודם. והזקן הגדול הוציא באחרונה, כי כל מי שהיה יניק יותר - היה זקן יותר, והזקן שבהם היה יניק יותר מכולם. ואמר להם הנשר הגדול הנ"ל, אני אפרש לכם את המעשיות שסיפרו כל הזקנים. כי זה שסיפר שהוא זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף. היינו שהוא זוכר גם כשחתכו את טבורו בעת ההולדה. והב' שאמר שזוכר בשעה שהנר דולק. היינו שהוא זוכר גם כשהיה בעיבור שהיה נר דולק על ראשו. וזה שאמר שזוכר גם בעת שהתחיל ריקום הפרי. היינו שזוכר גם כשהתחיל להתרקם הגוף דהיינו בעת יצירת הולד. וזה שזוכר בעת שהיו מוליכים הגרעין לנטוע הפרי. היינו שזוכר גם כשנמשכה הטיפה בעת הזווג. וזה שזוכר את החכמים שהיו ממציאים את הגרעין, היינו שזוכר גם כשהיה הטיפה עדין במוח, כי המוחין ממציאים את הטיפה. וזה שזוכר את הטעם היינו הנפש, והריח היינו הרוח, והמראה היינו הנשמה. והתינוק אמר שזוכר לאו כלום. כי הוא למעלה מן הכל וזוכר אפילו מה שהוא קודם מנפש רוח ונשמה, שהוא בחינת אין. ובירך אותם. ולי היינו זה התינוק הבעטליר העיור שהיה תינוק אז שהוא מספר כל זה אמר הנשר הגדול הנ"ל אתה בוא עימי כי אתה כמותי. כי אתה זקן מאד ועדיין אתה יניק מאד. ועדיין לא התחלת לחיות כלל. ואף על פי כן אתה זקן מאד. וגם אני כך כי אני זקן ועדיין אני יניק וכו'. נמצא שיש לי הסכמה מאותו הנשר הגדול שאני חי חיים ארוכים. ועתה אני נותן לכם חיים ארוכים שלי במתנה לדרשה. ונעשה שם שמחה וחדוה גדולה ועצומה מאד מאד.
המעתיק
ישראל ד.אודעסר
(אב"י הנחל השלם מכתב מז')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
יקירי וחביבי, מר ז.שזר, המסור בכל לב ונפש אל הצדיק הבעטלר העיור שהתפאר, עדיין אני יניק לגמרי ולא התחלתי עדיין לחיות כלל, ואף על פי כן אני זקן מאד, שלום ורפואה שלמה.
אהבתך ותשוקתך החזקה לשמוע חדשות אלצוני להזכירך פלאות ה' הנוראות. מקום החופה והחתונה היה בתוך בור גדול שכיסו אותו עם קנים ועפר וזבל, והסעודה היתה ממה שקיבצו לחם ובשר מסעודת מיניניס המלך, והחתונה הזאת היתה בשמחה גדולה נוראה ונפלאה, והיו שמחים שם מאד מאד, וגם החתן והכלה היו שמחים מאד, והתחילו לזכור החסדים שעשה עמהם ה' יתברך בהיותם ביער. והיו בוכים והיו מתגעגעים מאד איך לוקחין לכאן את הבעטלר הראשון העיור שהביא לנו לחם ביער. והיו בוכים והיו מתגעגעים מאד איך לוקחין לכאן את הבעטלר הראשון העיור שהביא לנו לחם ביער, ותכף ומיד בתוך שהיו מתגעגעים מאד אחרי הבעטלר העיור ענה ואמר, הנני, הנה באתי אצלכם על החתונה, ואני נותן לכם מתנה לדרשה גישאנק, שתהיו זקנים כמוני, שתחיו חיים ארוכים כמוני. ואתם סבורים שאני עיור? אין אני עיור כלל, רק שכל זמן העולם כולו אינו עולה אצלי כהרף עין, על כן אין שיך אצלי הסתכלות וראיה בזה העולם כלל. ואני זקן מאד ועדיין אני יניק לגמרי ולא התחלתי עדיין לחיות כלל, ואף על פי כן אני זקן מאד, ולא אני בעצמי אומר זאת, רק שיש לי הסכמה על זה מהנשר הגדול, ואספר לכם מעשה. כי פעם אחד הלכו אנשים בספינות הרבה על הים, ובא רוח סערה ושיבר את הספינות והאנשים ניצלו, ובאו אל מגדל אחד ועלו על המגדל ומצאו שם כל המאכלים ומשקאות ומלבושים וכל מה שצריכים, והיה שם כל טוב וכל התענוגים שבעולם. ענו ואמרו שכל אחד יספר מעשה ישנה מה שהוא זוכר מהזכרון הראשון, היינו מה שהוא זוכר מעת שהתחיל אצלו הזכרון. והיו שם זקנים ונערים והיו מכבדים את הזקן הגדול שביניהם שיספר בתחילה, ענה ואמר מה אספר לכם, אני זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף. ולא ידע שום אחד מה הוא אומר, אך היו שם חכמים ואמרו בוודאי זאת היא מעשה ישנה מאד. וכיבדו את השני שיספר, ענה השני שלא היה זקן כמו הראשון, זאת היא מעשה ישנה? בלשון תימה, זאת המעשה אני זוכר, אבל אני זוכר גם כשהיה הנר דולק. ענו ואמרו שם, זאת היא מעשה ישנה ביותר מהראשונה. והיה פלא אצלם שזה השני שהוא יניק מהראשון זוכר מעשה ישנה יותר מהראשון וכבדו השלישי שיספר, ענה ואמר השלישי שהיה יניק יותר, אני זוכר גם כשהתחיל בנין הפרי, דהיינו כשהתחיל להתרקם הפרי. ענו ואמרו, זאת היא מעשה ישנה ביותר. ענה הרביעי שהיה יניק עוד יותר, אני זוכר גם כשהוליכו הגרעין לנטוע הפרי. ענה החמישי שהיה יניק עוד יותר, אני זוכר גם החכמים שהם היו חושבים וממציאים את הגרעין. ענה השישי שהוא זוכר גם את הטעם קודם שנכנס בתוך הפרי. ענה השביעי ואמר שהוא זוכר גם הריח של הפרי קודם שנכנס בפרי. ענה השמיני ואמר שהוא זוכר גם המראה של הפרי קודם שנמשכה על הפרי.
ואני, היינו זה הבעטלר העיור שמספר כל זה, הייתי אז תינוק לגמרי והייתי גם כן שם ועניתי ואמרתי להם, אני זוכר כל אלו המעשיות, ואני זוכר לאו כלום, און איך גידיינק גאר נישט. ענו ואמרו זאת היא מעשה ישנה מאד יותר מכולם, והיה חידוש גדול אצלם שהתינוק זוכר יותר מכולם. בתוך כך בא נשר גדול ואמר להם שיצאו כדרך זקנותם, שכל מי שזקן יותר יצא תחילה, והוציא כולם מן המגדל, והוציא תחילה את התינוק הנ"ל, כי באמת הוא זקן יותר מכולם. וכן כל מי שהיה יניק יותר הוציא קודם. והזקן הגדול הוציא באחרונה, כי כל מי שהיה יניק יותר - היה זקן יותר, והזקן שבהם היה יניק יותר מכולם. ואמר להם הנשר הגדול הנ"ל, אני אפרש לכם את המעשיות שסיפרו כל הזקנים. כי זה שסיפר שהוא זוכר גם כשחתכו את התפוח מן הענף. היינו שהוא זוכר גם כשחתכו את טבורו בעת ההולדה. והב' שאמר שזוכר בשעה שהנר דולק. היינו שהוא זוכר גם כשהיה בעיבור שהיה נר דולק על ראשו. וזה שאמר שזוכר גם בעת שהתחיל ריקום הפרי. היינו שזוכר גם כשהתחיל להתרקם הגוף דהיינו בעת יצירת הולד. וזה שזוכר בעת שהיו מוליכים הגרעין לנטוע הפרי. היינו שזוכר גם כשנמשכה הטיפה בעת הזווג. וזה שזוכר את החכמים שהיו ממציאים את הגרעין, היינו שזוכר גם כשהיה הטיפה עדין במוח, כי המוחין ממציאים את הטיפה. וזה שזוכר את הטעם היינו הנפש, והריח היינו הרוח, והמראה היינו הנשמה. והתינוק אמר שזוכר לאו כלום. כי הוא למעלה מן הכל וזוכר אפילו מה שהוא קודם מנפש רוח ונשמה, שהוא בחינת אין. ובירך אותם. ולי היינו זה התינוק הבעטליר העיור שהיה תינוק אז שהוא מספר כל זה אמר הנשר הגדול הנ"ל אתה בוא עימי כי אתה כמותי. כי אתה זקן מאד ועדיין אתה יניק מאד. ועדיין לא התחלת לחיות כלל. ואף על פי כן אתה זקן מאד. וגם אני כך כי אני זקן ועדיין אני יניק וכו'. נמצא שיש לי הסכמה מאותו הנשר הגדול שאני חי חיים ארוכים. ועתה אני נותן לכם חיים ארוכים שלי במתנה לדרשה. ונעשה שם שמחה וחדוה גדולה ועצומה מאד מאד.
המעתיק
ישראל ד.אודעסר
(אב"י הנחל השלם מכתב מז')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה