אב"י הנחל - מכתב יג'

ב"ה, כ"ד אב תשי"ח
לכבוד בת עיני, מר ז.שזר, הצופה לצדיק ומבקש חכמתו הצפונה מעין כל ועלומה, שלום וחיים אמיתיים לאורך ימים.

הזמן הולך והומה ורץ ופורח מאד, והגוף - אפשר עכשיו בא יומו. חזק ואמץ לברוח בזריזות אל הצדיק החכם האמת שהוא רופא מומחה גדול כל כך שיכול להוציא כל העשרה מיני חיצים שזרק הס"מ וחילותיו לתוך מוחנו וליבנו, ולרפאותנו בשלמות בעשרה מיני נגינה.

רוב בני ישוב העולם הם תועים הרבה מדרך האמת בכל מיני הטעאות ושיבושים ודעות זרות וסברות כזבות של שקר וטעות, והם טועים ממש במדבר ודרכי מות, ולא עוד אלא שאינם מרגישים כלל שהם תועים במדבר, רק אדרבא נדמה להם שזה עיקר הישוב.

והנה הבעל תפילה שהיה כל עניניו ומחשבותיו ומעשיו רק בשביל התכלית האמיתי והנצחי, והיה עוסק תמיד בתפילות ושירות ותשבחות לה' יתברך, היה יושב חוץ לישוב, רק שהיה רגיל לכנוס לישוב בשביל לקרב בני אדם לעבודת ה' יתברך, והיה מרבה לדבר על ליבם דברי התעוררות כאלו עד שנכנסו דבריו באזנם, ומי שנתרצה עימו הוליכו תכף למקומו שהיה לו חוץ לישוב, כי רוב בני הישוב הם רחוקים מאד מהתכלית האמת. וכל הנהגותיו של הבעל תפילה ואנשיו היה ממש להפך ממנהג ישוב העולם, שרובם נמשכים אחר הבלי עולם ותענוגיו ותאוותיו, ועל כן היה מקום הבעל תפילה ואנשיו חוץ מן הישוב.

מעת שהרוח סערה הגדולה בלבל והפך את כל העולם לגמרי מסדרו האמת, וכל אנשי העולם נתבלבלו ונתפרדו ונחלקו לכיתות כיתות לענין החקירה מה הוא התכלית, וכולם נתעו ונבוכו מאד מאד על ידי תאוותיהם הרעות שהתעו אותם לדעות זרות כזבות של שטות וטעויות. קצת מהם נתעו ואמרו שעיקר התכלית הוא כבוד - להיות רודף ביותר אחרי הכבוד ולהשיגו חס ושלום, והיה להם הוכחות וראיות וסברות על זה. וקצת אמרו שעיקר התכלית הוא רציחה וכעס ואכזריות ואבירת הלב. וקצת אמרו שעיקר התכלית הוא משגל, והיה להם גם כן סברות רבות על זה. וכן כל הכיתות אשר נבוכו מאד ונשתבשו בענין התכלית, וכל אחת היה להם סברות רבות על טעותם עד שאפשר לטעות בהם באמת. וביותר מכולם נשתבשו ונבוכו מאד הכת שבחרו להם שהממון הוא התכלית עד שעשו להממון לעבודה זרה ואלוקות גמור חס ושלום, וכל המעלה והחשיבות אצלם רק כפי הממון, ומי שאין לו רק ממון מעט, ובפרט מי שהוא עני לגמרי אינו כלל בגדר האדם, כפי שטות דעתם. ואשרי להכת הקדושה שהסכימה דעתם לתכלית האמת באמת ואמרו שעיקר התכלית הוא רק לעסוק בתפילה ולהיות ענו ושפל ברך וכו', ובחרו להם הבעל תפילה למלך שהוא היה צדיק גדול וקדוש מאד. ועל ידי הבעל תפילה והכת שלו נתקנו כל הכיתות ויצאו מהשטות והטעות שלהם וחזרו בתשובה וחזר כל העולם לתכלית תיקונו בשלמות.

הצדיק האמת שהוא הבעל תפילה, העוסק לקרב בני אדם לה' יתברך, יושב עם אנשיו חוץ לישוב, היינו כי כל ישיבתו והנהגותיו הוא בוודאי ההיפוך ממש מדרכי הישוב אשר רוב מעשיהם תוהו, ורודפים אחר המותרות וטרודים בהבלי הזמן. אבל הצדיק עם אנשיו הם רחוקים מכל זה לגמרי ומסתפקים במה שיש להם, ובפרט על בגדים ומלבושים אינם מקפידים כלל, והם כיושבים חוץ לישוב לגמרי ממש בכל דעותיהם והנהגותיהם ועוסקים רק בתפילה ושירות ותשבחות לה' יתברך ותשובה ווידויים ותעניתים וכו'. ואצל אלו האנשים כל העבודה הגדולה שבעבודת ה', שנדמה לרוב העולם לדבר קשה מאד לקבל על עצמם עבודה כזאת, אבל אצלם כל זה יקר מכל התענוגים שבעולם, כי יש להם תענוג מן הסיגוף הגדול או מתענית וכיוצא יותר מכל התענוגים שבעולם. אך אף על פי שהם יושבים חוץ לישוב, אף על פי כן נכנסים גם כן בכל פעם אל הישוב כדי לקרב עוד בני אדם לעבודת ה' יתברך.

יש מאכלים כאלו (מסתמא הם רוחניים) שכשזוכים לאכול ולטעום מאלו המאכלים משליכין תכף תאוות ממון ומרגישים גודל הסרחון של ממון שהוא מסריח כצואה ממש עד שמתביישין מאד עם הממון, והממון הוא הבושה הגדולה מכל הבושות, וכל מי שיש לו יותר ממון הוא מתבייש ביותר, וגם הקטנים במעלה וחסרי הממון מתביישים בעצמם גם כן על שהיו קטנים כל כך בעיני עצמם מחמת חסרון הממון, כי עתה נתגלה להם שאדרבא הממון הוא עיקר הבושה. ועל כן העשירים מתביישים עוד ביותר וטומנים עצמם במחילות עפר מגודל הבושה שמתביישים אחד מחברו עד שאינם יכולים להרים פניהם כלל מפני הבושה, כי מאכלים אלו יש להם סגולה זו שעל ידם ממאסין בממון בתכלית המיאוס ומשליכין אלילי כספם ואלילי זהבם כמו שיהיה לעתיד.

המעתיק המזכירו לטוב תמיד ומעתיר לשלומו והצלחתו.
ישראל דב אודעסר

(אב"י הנחל השלם מכתב יג')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה